א״ר שמעון. בגמרא שם אמר ר״ל, והוא ר״ת ריש לקיש, ולפני המחבר היה בוודאי הגי׳ ר׳ שמעון בן לקיש:
והוא נתן עצה. מדרש א״ג:
משל לאדם. מדרש א״ג:
ר׳ יהודה. בכ״י מינכען ר׳ הונה והוא ג״כ ממדרש א״ג. ושם הגי׳ ר׳ פנחס, ע״ש בהערה י״ח:
אמרו מאן יימר לן. הוספתי עפ״י מדרש א״ג:
ס״א אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים. מדרש א״ג:
משל לחיה. מדרש א״ג ושם הגי׳ משל לזאב:
ר׳ יהודה בשם ר׳ סימן. מדרש א״ג ושם הגי׳ ר׳ בניה בשם ר׳ לוי ועיין במדרש א״ג הערה ל״ח, וגם בכ״י קאמברידש הגי׳ ר׳ יהודה בשם ר׳ סימון:
אמר להם מרדכי. מדרש א״ג:
א״ר איבו. מדרש א״ג, ושם הגי׳ א״ר אבא:
מה עשה המן. מדרש א״ג:
א״ר לוי משל לעוף שקינן וכו׳. מדרש א״ג:
עם מרדכי מובא בס׳ מנות הלוי דף צ״ו ע״א בשם המדרש לקח טוב:
פור לשון פרסי. הוא הגורל בלשון הקודש. זה הביא גם הראב״ע:
עלה יום ראשון. בכ״י מינכען נוסף בצדו ״שנו רבותינו כשהפיל המן פור מיום ליום ומחדש לחדש עלה יום ראשון״. והמאמר לקוח מן מדרש אבא גריון. ועיין במנות הלוי מה שהעיר בזה, ואחר שהביא מאמר גדול מן מדרש אסתר רבה כתב כי יש שנוי דברים רבים בילקוט רמז תתרנ״ג ובלקח טוב, ע״ש. אולם בעל לקח טוב העתיק כמו שהוא במדרש א״ג, והילקוט הביא כמו שהוא במדרש פנים אחרים:
בי נבראו דגים ולויתן וכו׳. עיין בא״ג בהערה ע״ב מה שהעירותי שם:
לכסליו טבת זכות חנוכה. עיין בא״ג בהערה פ״ד:
שהיתה עתידה. זה הוספת רבינו, ועיין בא״ג בהערה פ״ד:
אמר השתא נפל פור.
מגילה י״ג ע״ב, ובעל מנות הלוי דף ק״ה ע״ב הביא זה בשם מדרש לקח טוב ונעלם ממנו המקור:
אמר אבדוק המזלות. הוא ג״כ במדרש א״ג:
אומרים שבת הים. לקוח מא״ג בקצרה:
שאינם נותנים דרונא למלכא, זה חסר בגמרא, ואין ספק שכן היתה הגי׳ לפני רש״י שכתב ואת דתי המלך אינם עושים אינגריות ומסים וגלגליות וארנונות אינן נותנין, וזה פי׳ רש״י על שאינם נותנים דרונא למלכא:
שאפילו זבוב. מגילה שם:
באותה שעה, מדרש א״ג:
איני יודע עכשיו כמה הם. עיין מדרש אסתר רבה פ״ז אות י״ט אמר ליה השתא לית אנא ידע מנייניהון, כי נפקו מצרים הוו להו שית מאה אלפין גברא ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד דהיינו חמשים שקלים, וע״ש במ״כ מה שהביא החשבון בשם רבינו בחיי:
אמר לו טול הכסף איני מבקש, מדרש א״ג, ובעל מנות הלוי דף קי״ח ע״א הביא זה בשם מדרש לקח טוב:
ורוח הקודש כו׳, גם זה הוא בא״ג, ובעל מנות הלוי דף קי״ח ע״ב הביא זה בשם לקח טוב:
כתב בכתבים, מדרש א״ג והמחבר הביא בקצרה:
וסוף הענין. פה קצר המחבר וסיים וסוף הענין ר״ל וסוף האגרת: