×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
אסתר ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת⁠־הָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת⁠־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל⁠־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (ב) וְכׇל⁠־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי⁠־כֵ֖ן צִוָּה⁠־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמׇרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיְהִ֗י [כְּאׇמְרָ֤ם] (באמרם) אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי⁠־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר⁠־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ (ה) וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי⁠־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ (ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַא יָד֙ בְּמׇרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי⁠־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת⁠־עַ֣ם מׇרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכׇל⁠־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ (ז) בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם⁠־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל⁠־עָ֗ם וְאֶת⁠־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין⁠־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ (ט) אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר⁠־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל⁠־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל⁠־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (י) וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת⁠־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ (יב) וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי⁠־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל⁠־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל⁠־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל⁠־כׇּל⁠־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ןב טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יד) פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל⁠־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (טו) הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א לִשְׁלֹ֤חַ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=לִשְׁלֹ֤ח (חסר פתח גנוב בחי״ת)
• הערות דותן והמקליד
ב מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ן =ל ובדפוסים
• הקלדה=מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֨ן (!) בטעות בעקבות BHS עד שתקנו בגירסה 4.20.
E/ע
הערותNotes
(א) אחר הדברים האלה1אמר רבא אחר שברא השם רפואה למכה, שהרי נלקחה שטנו של המן אל בית אחשורוש, 2א״ר שמעון אין הקב״ה מכה את ישראל, אלא אם כן ברא להם רפואה תחלה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה (כבוד) [עון] אפרים (הושע ז׳:א׳), אבל אומות העולם מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה׳ את מצרים נגוף ורפוא (ישעיהו י״ט:כ״ב):
גדל המלך אחשורוש את המן – מזרע עמלק היה, 3והוא נתן עצה בתחלה לבטל בנין בית המקדש, ואמר הקב״ה אגדל אותו ואחר כך אשפילו, לקיים מה שנאמר לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח (משלי ט״ז:י״ח):
וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו – יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי י״ד:י״ב), זה המן:
4משל לאדם שהיה לו סייחא וחמורה וחזירה, כשהוא מאכיל את הסייחא והאתון היה מאכיל את החזירה כפלים, והיו תמהין הסייחא והאתון ואומרים אנחנו שעושין מלאכה אין אדונינו מאכיל אותנו כמו לחזירה שהיא בטילה, כיון שהגיע נחירתה נחרו את החזירה, אמרו זה לזה הוי יודע כי לא המלאכה גורם, אלא הבטלה גורם, ויתלו את המן:
(ב) וכל עבדי המלך אשר בשער המלך – אלו שהיו יושבין בשער המלך עם מרדכי:
כי כן צוה לו המלך – כי צוה בשבילו:
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה – לא דרך יהירות, אלא מפני שעשה עצמו ע״ז, ולא היה יכול להשתחוות לו:
ס״א: אחר הדברים האלה – אחר מאי, אחר שנתלו שני סריסי המלך בגתן ותרש, סמך לו גדולת המן, שסופו להתלות כמותן. 5ר׳ יהודה משתעי הדין עובדיא אריא עביד סעודתא לכל חיותא ובעירא, ועבד להון גנינא מן משכי דארייוותא, כין דאכלי 6[אמרו מאן יימר לן זמירא, תלו עיניהם בתעלא, אמר להו עיינין אתון לי למאן דאימא, אמרו לו אין], דלי עינייהו כלפי משכי דעליהון אמרי מאן דמחמי לן בעלאי יחמי לן בתתאי, כך היו בגתן ותרש בקשו רעת אסתר, והמן בקש רעת אסתר, מי שהראה אותם בתליית בגתן ותרש יראה אותם גם בתליית המן:
7ס״א: אחר הדברים האלה – אחר הרהורי דברים, אמר הקב״ה מרדכי זה צדיק גמור הוא, ורוצה לבנות בית המקדש, ואין לאל ידו, יבא המן ויטול גדולה ויסגל ממון, ויבא מרדכי ויתנו אליו ממונו, ויבנה בית המקדש:
וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים8משל לחיה שפרשו לה מצודה על פי הבאר, אם ירדה לשתות הרי היא נצודת, ואם לא תרד, הרי היא מתה בצמא, כך מרדכי אם היה כורע להמן הרי הוא מתחייב, ואם אינו כורע הרי הוא תקנא בו, בטח באלהיו ולא כרע ולא השתחוה:
(ד) ויהי באמרם אליו יום ויום9ר׳ יהודה בשם ר׳ סימון בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, ניסן שוה דכתיב ויהי כדברה אל יוסף יום יום (בראשית ל״ט:י׳), אף כאן באמרם אליו יום יום, וגדולתן שוה, ביוסף כתיב ויסר המלך את טבעתו ויתן אותו על יד יוסף (שם מ״א:מ״ב), וכאן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן וגו׳, ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש (שם), וכאן כתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו׳, ביוסף כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו וגו׳ ויקראו לפניו אברך (שם שם מ״ג), וכאן כתוב ונתון הלבוש והסוס וגו׳ ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש וגו׳:
ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך – ויהי כאמרם אליו יום ויום 10אמר להם מרדכי אין תורתינו להשתחוות לצלם, דכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו׳ (דברים כ״ז:ט״ז), וישעיה אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיהו ב׳:כ״ב), ולא עוד אלא שכל בית אבא השתחוו לעשו חוץ מבנימין, דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו (בראשית ל״ג:ז׳), ובנימין עדיין לא נולד:
(ה) וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו11א״ר איבו אוי להם לרשעים שראיית עיניהם מוריד להם לגיהנם, שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו׳:ב׳), וירא אותה שכם בן חמור (שם ל״ד:ב׳), וירא פרעה כי היתה הרוחה (שמות ח׳:י״א), וירא המן. תחשכנה עיניהם מראות (תהלים כ״ט:כ״ד), יראו גוים ויבושו (מיכה ז׳:ט״ז), אבל צדיקים ראיית עיניהם מעלה אותם, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים (בראשית י״ח:ב׳), וירא והנה באר בשדה (שם כ״ט:ב׳), וירא והנה הסנה בוער באש (שמות ג׳:כ׳), וירא פנחס (במדבר כ״ה:ז׳), וירא יוסף (בראשית נ׳:כ״ג), ועליהם נאמר יראו צדיקים וישמחו (איוב כ״ב:י״ט):
וימלא המן חימה12מה עשה המן, כשעבר ולא עמד מרדכי ממקומו, ולא שאל בשלומו, עשה המן עצמו כאילו שאל בשלומו והשיבו אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה׳ לרשעים, מיד וימלא המן חימה:
(ו) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו13[אמר רבא בתחלה במרדכי לבדו] ולבסוף בעם מרדכי, ומאי ניהו רבנן, ולבסוף בכל היהודים:
14א״ר לוי משל לעוף שקינן על שפת הים, ועלה הים והציף את קינו, מה עשה עמד והתחיל ממלא פיו מן הים, ומשליך לחול, וממלא פיו מן החול, ומשליך אל הים, בא עוף אחר ואמר לו מה אתה עושה ותיגע עצמך, אמר לו איני זז מכאן עד שאעשה את הים הזה חול, אמר לו שוטה שבעולם במה שתיגע לא תשיג, כך ויבקש המן להשמיד את כל היהודים, אמר הקבה שוטה שבעולם אני בקשתי להשמידם ולא יכלתי, שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק״ו:כ״ג), שהעמדתי להם פרנס טוב ומושיע, ואתה סבור להשמידם, סוף שאתה נופל בידם של ישראל, שישראל נמשלו כצורים, שנאמר כי מראש צורים אראנו (במדבר כ״ג:ט׳), ואומות העולם נמשלו כחרש, שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים וגו׳ (ישעיהו ל׳:י״ד), נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה, נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה, כך אם ישראל מושלים על האומות ווי לאומות, ואם אומות מושלים על ישראל, ווי להם לאומות, שסופן נוטלין ממונם שלהן מתוך ידיהם של ישראל:
15עם מרדכי – כלומר כל מי שהוא מעם מרדכי לא ישתחווה לצלם כדרך שלא השתחווה מרדכי:
(ז) בחודש הראשון הוא חודש ניסן – חודש שנעשו בו נסים לאבותינו, במצרים, ועל הים, ועל הירדן:
בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש – בשנת שבע נשאת אסתר, ונתגדל המן, וי״ב הפיל פור, ובי״ג נתלה, נמצא המן מקבץ ממון ו׳ שנים למרדכי, לקיים מה שנאמר ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים (קהלת ב׳:כ״ו):
הפיל פור הוא הגורל – בצווי המן, 16פור לשון פרסיי, הוא הגורל בלשון הקודש:
לפני המן – צוה לקוסמים להפיל פור לפניו:
מיום ליום ומחדש לחדש17עלה יום ראשון לפני הקב״ה, ואמר רבונו של עולם בי נבראו שמים וארץ, ואמרת אם ימודו השמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ מלמטה גם אני אמאס אז זרע ישראל וגו׳ (ירמיהו ל״א:ל״ו), ורשע זה מבקש לאבדם, עקור שמים וארץ, ואחר כך כלה אותם:
בא לפניו יום ב׳ אמר לפניו רבש״ע בי נברא רקיע, והבדלת בין מים למים, בין מים העליונים לתחתונים, ואת ישראל הבדלת מבין האומות, עקור רקיע ואחר כך כלה אותם:
בא לפניו יום ג׳, גם הוא עלה לפני הקב״ה ואמר רבש״ע בי נבראו האילנות ופרי האדמה, ובניך משבחים אותך בהם, שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו׳ (ויקרא כ״ג:מ׳), עקור אותם ואחר כך כלה אותם:
בא יום ד׳ אמר בי נבראו שמש וירח וכוכבים, וישראל נמשלו בהם. שנאמר והנה השמש והירח ואחר עשר כוכבים משתחוים לי (בראשית ל״ז:ט׳) עקור המאורות ואחר כך כלה אותם:
בא ליום ה׳ ואמר רבונו של עולם 18בי נבראו דגים ולויתן, והוא שמור לישראל, ועוד שבו נבראו בהמות ועופות, וישראל מקריבין לפניך קרבן, אבד אותם תחלה ואחר כך כלה אותם:
בא ליום ו׳ אמר רבש״ע אדם הראשון בי נברא, וישראל נקראו אדם, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל״ד:ל״א), אבל כל העולם כולו, ואחר כך כלה אותם:
בא לשבת אמר לפניו רבונו של עולם אמר הכתוב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל׳:י״ז), עקור שבת, ואחר כך שומריה:
וכיון שלא היה יכול בימים, בא לו לחדשים, שנאמר ומחדש לחדש (אסתר ג׳:ז׳), עלה ניסן זכות הפסח:
אייר זכות מן:
לסיון זכות התורה:
לתמוז זכות הארץ:
לאב זכות והפכתי אבלם לששון (ירמיהו ל״א:י״ג):
בתשרי זכות הרגלים:
למרחשוון זכות שרה:
19לכסליו טבת זכות חנוכה 20שהיתה עתידה:
לשבט זכות אנשי כנסת הגדולה:
באדר שמח, 21אמר השתא נפל פור פבירה שמת משה רבן, והוא אינו ידוע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה:
22אמר אבדוק במזלות, טלה, ויקחו להם איש שה לבית אבות (שמות י״ב:ג׳). שור, שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כ״ב:כ״ז). תאומים, פרץ וזרח, שנאמר והנה תאומים בבטנה (בראשית ל״ח:כ״ז). סרטן, זכות יונה. אריה, זכות דניאל. בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה. מאזנים, זכות איוב, שנאמר ישקלוני במאזני צדק (איוב ל״א:ו׳). עקרב, זכות יחזקאל, שנאמר ואל עקרבים אתה יושב (יחזקאל ב׳:ו׳). קשת, זכות יוסף, שנאמר ותשב באיתן קשתו (בראשית מ״ט:כ״ד). גדי זכות יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (שם כ״ז:ט״ז). דלי, זכות משה, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שמות ב׳:י״ט). דגים לא מצא זכות, אמר כשם שהדגים נבלעים, כך שונאי ישראל נבלעים, תפושים הם בידם כהדין נונא, אמר ליה הקב״ה לית אינן בידך, אלא את בידיהון, מה הדג הזה פעמים בולע ופעמים נבלע, אף אתה נבלע בידיהון, וכן במזלות כיון שבא לדגים, אמר אבלעם כדגים שהם מכוסים במים, והוא לא ידע שהדגים פעמים נבלעים ופעמים בולעים:
(ח) ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד – התחיל לספר לשון הרע:
ודתיהם שונות מכל עם23אומרים שבת הוא, יו״טו הוא, ואין עושין עבודת המלך, התחיל לחשב ימים טובים, חג המצות, שבועות, סוכות, ראש השנה, צום כיפור, אמר לו הקב״ה רשע לא בטוב חשבת, אבל למה לא תחשוב שני ימי הפורים, שעתידין לקבוע בישראל ימי משתה ושמחה על תלייתו ושחיקת עצמיו:
24אמר רבא ליבא דידע לאישתעויי לישנא בישא כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה איסתפינא מאלהיהן דלא ליעבד בי כדעבד לקדמאי, אמר לו ישנו מן המצות, א״ל אית להון רבנן, א״ל עם אחד הן שמא תאמר קרחה אתה עושה במלכותך, מפוזר הוא בכל העולם, ומפורד הוא כפרדה שאינה פרה ורבה, כך אין הנאה מהם, מפוזר ומפורד נפרדין בין האומות, ודתיהם שונות מכל עם, דלא אכלו מינן, ולא שתו ולא נסכי מיגן:
ואת דתי המלך אינם עושים25שאינם נותנים דרונא למלכא:
ולמלך אין שוה להניחם26שאפילו זבוב נופל בכוס של אחד מהם, זורק ושותהו, ואם המלך נוגע בכוס של אחד, חובטו בקרקע ואינו שותהו:
27באותה שעה עמד מיכאל לפני הקב״ה ולימד זכות אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שאין מקטרגין עליהם לא על עסק ע״ז, ולא על גילוי עריות, ולא על שפיכות דמים, כי אם על ששומרים את תורתך, אמר לו הקב״ה לא עזבתים ולא אעזבם, שנאמר כי לא יטוש ה׳ את עמו (שמואל ב י״ב:כ״ב):
(ט) אם על המלך טוב יכתב לאבדם – אמר לו אחשורוש אף אני רציתי לאבדם, אלא שירא אני מפני אלהיהם, שהטביע פרעה וחילו בים, והרג את עמלק, ואיבד סיחון ועוג, ול״א מלכים, וסיסרא, ומדין ועמלק והרבה כמותם, וסנחריב וכל אגפיו, אלא נקרא לחכמים ולחרטומים, כיון שבאו אמר להם הטעמים האלה, וענה להם המן, הרי נבוכדנצר שרף את בית אלהיהם, והגלם בבלה, וכל מקדשו לקח, תדעו כי כבר הניחם אלהיהים, מיד קבלו ממנו, ואז אמר לו המן 28איני יודע עכשיו כמה הם אבל בצאתם ממצרים היו שש מאות אלף רגלי הריני נותן לך ק׳ דינר לכל אחד ואחד, שנאמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, והוא לא ידע כי הקב״ה מגיד מראשית אחרי, 29והקדים שקליו לשקלי המן, כדתנו באחד באדר משמיעין על השקלים, ולא עוד אלא נתינת עשר גירות עמדו נגד י׳ אלפים ככר כסף: (י) ויסר המלך את טבעתו – מנהגו של עולם הקונה נותן עירבון וכאן המוכר נותן עירבון, מפני שראה הכסף רב:
האגגי צורר היהודים – מעולם הם צוררים היהודים, וישטום עשו את יעקב (בראשית כ״ז:מ״א), בא עמלק ונלחם עם ישראל, וכאן בא המן בן המדתא:
(יא) ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך וגו׳30אמר לו טול הכסף, איני מבקש לא משכרן ולא מהפסדן, 31ורוח הקודש אומרת לו הכס״ף כחשבון הע״ץ, קס״ה נתון לך:
32א״ר אבא בר כהנא משל דאחשורוש והמן, לשני בני אדם, אחד היה חריץ בתוך שדהו, ואחד היה לו תל בתוך שדהו, בקש בעל החריץ את התל בדמים, כדי למלאות החריץ, אמר לו טול בחנם, כדי לפנות את המקום, כך הכסף נתון לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך:
(יב) ויקראו סופרי המלך33כתב בכתבים כל עממיא אומיא ולישניא שלמכון ישגא, תדעו כי אדם אחד בא לפנינו לא מארצנו ולא מאומתנו הוא, אלא מזרע עמלק, והמן שמו, ושאל מן המלך שאלה קטנה וקלה, להשמיד להרוג ולאבד עם בזוי מכל העמים אשר הרעו מאבותיהם מעשיהם, ומלכיהם אבדו כל אומה ולשון, ואינם מדבקים עם שאר האומות, ודתיהם שונות מכל עם, וכל העמים נבזים בעיניהם, ומקללים את כל העמים, וכיוצא בדברים האלו, 34וסוף הענין בזמן שהאגרות הללו באות לידכם השחיתו והשמידו דלא תשאר פליטה:
~[יג] ונשלוח ספרים ביד הרצים וגו׳ ביום אחד בי״ג לחדש שנים עשר – השהא גזירתו י״ב חודש עד שהשיב ה׳ גמולו בראשו, שאלולי כן לא נשאר פליטה לישראל:
(יד) פתשגן הכתב – העתקת הכתב: (טו) הרצים יצאו דחופים – מזורזים:
והעיר שושן נבוכה – כענין שנאמר ברבות צדיקים ישמח עם (משלי כ״ט:ב׳), וכתיב בטוב צדיקים תעלוץ קריה (משלי י״א:י׳), ובמשול רשע יאנה עם (שם כ״ט:ב׳):
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 אמר רבא. מגילה י״ג ע״א:
2 א״ר שמעון. בגמרא שם אמר ר״ל, והוא ר״ת ריש לקיש, ולפני המחבר היה בוודאי הגי׳ ר׳ שמעון בן לקיש:
3 והוא נתן עצה. מדרש א״ג:
4 משל לאדם. מדרש א״ג:
5 ר׳ יהודה. בכ״י מינכען ר׳ הונה והוא ג״כ ממדרש א״ג. ושם הגי׳ ר׳ פנחס, ע״ש בהערה י״ח:
6 אמרו מאן יימר לן. הוספתי עפ״י מדרש א״ג:
7 ס״א אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים. מדרש א״ג:
8 משל לחיה. מדרש א״ג ושם הגי׳ משל לזאב:
9 ר׳ יהודה בשם ר׳ סימן. מדרש א״ג ושם הגי׳ ר׳ בניה בשם ר׳ לוי ועיין במדרש א״ג הערה ל״ח, וגם בכ״י קאמברידש הגי׳ ר׳ יהודה בשם ר׳ סימון:
10 אמר להם מרדכי. מדרש א״ג:
11 א״ר איבו. מדרש א״ג, ושם הגי׳ א״ר אבא:
12 מה עשה המן. מדרש א״ג:
13 אמר רבא. הוספתי כמו שהוא בגמרא מגילה דף י״ב ע״ב:
14 א״ר לוי משל לעוף שקינן וכו׳. מדרש א״ג:
15 עם מרדכי מובא בס׳ מנות הלוי דף צ״ו ע״א בשם המדרש לקח טוב:
16 פור לשון פרסי. הוא הגורל בלשון הקודש. זה הביא גם הראב״ע:
17 עלה יום ראשון. בכ״י מינכען נוסף בצדו ״שנו רבותינו כשהפיל המן פור מיום ליום ומחדש לחדש עלה יום ראשון״. והמאמר לקוח מן מדרש אבא גריון. ועיין במנות הלוי מה שהעיר בזה, ואחר שהביא מאמר גדול מן מדרש אסתר רבה כתב כי יש שנוי דברים רבים בילקוט רמז תתרנ״ג ובלקח טוב, ע״ש. אולם בעל לקח טוב העתיק כמו שהוא במדרש א״ג, והילקוט הביא כמו שהוא במדרש פנים אחרים:
18 בי נבראו דגים ולויתן וכו׳. עיין בא״ג בהערה ע״ב מה שהעירותי שם:
19 לכסליו טבת זכות חנוכה. עיין בא״ג בהערה פ״ד:
20 שהיתה עתידה. זה הוספת רבינו, ועיין בא״ג בהערה פ״ד:
21 אמר השתא נפל פור. מגילה י״ג ע״ב, ובעל מנות הלוי דף ק״ה ע״ב הביא זה בשם מדרש לקח טוב ונעלם ממנו המקור:
22 אמר אבדוק המזלות. הוא ג״כ במדרש א״ג:
23 אומרים שבת הים. לקוח מא״ג בקצרה:
24 אמר רבא. מגילה י״ג ע״ב:
25 שאינם נותנים דרונא למלכא, זה חסר בגמרא, ואין ספק שכן היתה הגי׳ לפני רש״י שכתב ואת דתי המלך אינם עושים אינגריות ומסים וגלגליות וארנונות אינן נותנין, וזה פי׳ רש״י על שאינם נותנים דרונא למלכא:
26 שאפילו זבוב. מגילה שם:
27 באותה שעה, מדרש א״ג:
28 איני יודע עכשיו כמה הם. עיין מדרש אסתר רבה פ״ז אות י״ט אמר ליה השתא לית אנא ידע מנייניהון, כי נפקו מצרים הוו להו שית מאה אלפין גברא ועל כל חד וחד יהיבנא לך מאה זוזי אחד דהיינו חמשים שקלים, וע״ש במ״כ מה שהביא החשבון בשם רבינו בחיי:
29 והקדים שקליו, מגילה יג ע״ב:
30 אמר לו טול הכסף איני מבקש, מדרש א״ג, ובעל מנות הלוי דף קי״ח ע״א הביא זה בשם מדרש לקח טוב:
31 ורוח הקודש כו׳, גם זה הוא בא״ג, ובעל מנות הלוי דף קי״ח ע״ב הביא זה בשם לקח טוב:
32 א״ר אבא בר כהנא. מגילה י״ג ע״ב, ושם חסרים המלות ״בר כהנא״:
33 כתב בכתבים, מדרש א״ג והמחבר הביא בקצרה:
34 וסוף הענין. פה קצר המחבר וסיים וסוף הענין ר״ל וסוף האגרת:
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×